סתיו - הזמנה להתבוננות פנימית 

סתיו -התבוננות לקראת ראש השנה

כמו העצים הערומים בשלכת, כך אנו מוזמנים להתבוננות ב"מהות הנשמה העצמית". כמה אנו קשובים לעצמנו? האם אנו אחראיים על כל מה שנכנס / יוצא מאיתנו?

גלגל הזמן ממשיך להתגלגל לו. זו מהותו. לכך הוא נוצר. כך דרכו מאז, מעולם ולעולם. אלמותי הוא.

ואנחנו? אנחנו מתגלגלים בכל פעם קצת אחרת. בין עצב לצחוק, בין קיץ לחורף, בין לבד לביחד, בין ילדות לבגרות, בין הורות לפצקולים ולחיילים, לסבתאות וכן הלאה.

בימים אלה, ניתן לחוש באיכות הסתיו המבצבצת לה.  העצים הנשירים מתחילים עם עירום קליל, שעות הערב המוקדמות מביאות איתן צינה נעימה - רוצה לומר: היכונו היכונו! הסתיו מגיע. יותר מכך, שנה חדשה מתחילה!!!

לטבע, יש את המחזוריות שלו.  הקיץ, הופך בהדרגה לסתיו, שמכין אותנו לקראת החורף שבגשמיו אחראי על לבלובו של האביב, שיוביל אותנו באותה הדרגתיות לקיץ וחוזר חלילה.

בסתיו, אפשר לדמות את הטבע כלוקח זמן להתבוננות פנימית עמוקה ולעשיית סדר. נפלא בעיניי שראש השנה ויום כיפור מצוינים בעונה הזו. ההתחדשות, השלת הישן וה"תשליך", הם למידה מופלאה מהטבע עצמו.

בואו נתבונן על העצים בסתיו ( הנשירים ). הללו, עברו מחזוריות בת שנה. הנצו ניצני עלים, א"כ אולי גם פרח/ פרי, הגיעו לבשלות ולשיא, מימשו את הפוטנציאל של מי שהם ואז, החלו חוזרים פנימה, ל"בדק בית" - כל שהגיע לשיא, נפרד. נושר, חוזר לאדמה. אט אט נושרים העלים, והעצים נותרים במערומיהם. ללא עלווה, פרי או פרח. נותר ה"שלד" בלבד.

כאשר אנו, בני האדם, ערומים וללא מסכות - תהינה אשר תהינה - אנו מקבלים הזדמנות להתבוננות פנימית אמיתית. אין את הבגד / התכשיט / האיפור המשפיעים עלינו. האם אנו מנצלים את ההזדמנות הזו לבדק בית?

 האם אנו עוצרים לחשוב על חיינו ועל דרכי ההתנהלות שלנו בסביבתנו הקרובה(בפרט) ובעולם (בכלל)?

האם אנו מרוצים ממי שגדלנו להיות?

בסין העתיקה, נערכו המשפטים בסתיו. ההתמזגות והלימוד מהטבע הולידו תובנת "ניקיון". בסתיו, אין את הלבלוב המטעה / מפתה של האביב, אין את החום המכביד והמעייף של הקיץ ואין את הכיווץ של הקור שמביא החורף.

הסתיו הוא עונה מצויינת לחשיבה בהירה ונקייה. עונה הגונה לחריצת דין.

ואצלנו, עם הסגולה - אפשר לראות הקבלה עם ראש השנה ויום כיפור. פותחים שנה חדשה, לרוב בלבן. על פי הצ'קרות, הלבן מסמל ניקיון, תמימות, שלמות, טוהר, והשראה קוסמית - הללו יסייעו לנו בתהליך ה"תשליך".

ביום הראשון של ראש השנה נהוג לבצע את ה"תשליך". תהליך בו אנו מתנקים מכל עוונותינו. מוציאים החוצה את החטאים ומבקשים מחילה. כל זאת כדי להתחיל את השנה טוב יותר. הזדמנות טובה לנסח לעצמנו שוב ושוב מהו העיקר ומהו התפל. עשרה ימים אחר כך, אנו מוצאים עצמנו ביום הכיפורים. ראו עד כמה ההקבלה לטבע בסתיו קיימת בטקסט זה:

"כששוכחים את מהות הנשמה העצמית, כשמסיחים דעה מלהסתכל בתוכיות החיים הפנימיים של עצמו, הכל נעשה מעורבב ומסופק. והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל האלוהים, אל נשמת כל הנשמות." ( הרב קוק, אורות התשובה טו י ) .

הסתיו, מאפשר ומזמין את העץ, להיזכר במי שהוא.  העץ המפוקח, זה ש"עושה עבודה", אינו שוכח שתחת העלווה המפוארת, קיימים ענפים עירומים וגזע. שהוא עצמו אחראי למראה הפרח או הפרי. שככל ששורשיו יינקו מהאדמה את המיטב לו הוא זקוק - כך יממש את הפוטנציאל שבו.

העץ / האדם, יכול לשכוח את מי שהוא אם יניח לעצמו לחשוב שהמסכות שהוא עוטה מייצגות את נשמתו ואת פנימיותו. אדם כזה, מוליך עצמו שולל. הולך לאיבוד בתוך עצמו.

הנה ציטוט מקסים נוסף:

"רצוני להתוודות, לתת דין וחשבון לעצמי, לתת דין וחשבון לאלוהים, זאת אומרת למדוד את חיי, מעשי לעומת האידיאל הגבוה, הטהור ביותר אשר עומד לפני, להשוות מה שהיה צריך להיות לעומת מה שהיה."( חנה סנש - מתוך יומן אישי, נכתב בערב יום הכיפורים, 11 באוקטובר 1940)

האם אנו שבויים ביומיום עד כדי כך שאיננו עוצרים לתת לעצמנו דין וחשבון? האם הגענו לגיל 20 /30 / 40 /  50 / 60 / 70 /80 / 90 / 100 ואנחנו לא ממש מרוצים מהחיים שלנו?

בכל סתיו, אנו מקבלים הזמנה, הזדמנות לחשוב על " מהות הנשמה העצמית" שלנו. ההתבוננות הזו יכולה לקבוע כיצד תראה השנה שתבוא עלינו. האם אנו ננהג את חיינו או שמא נמצא עצמנו מנוהלים על ידי גלגל הזמן..

בתפיסה הסינית, משייכים את העונה הנהדרת הזו של הסתיו לתנועת (* אלמנט ) המתכת. ערוצי האנרגיה המשוייכים למתכת הם של הריאות ושל המעי הגס.

אם נחשוב על הפיזיולוגיה שלהם, הרי שהריאות אחראיות על תהליך הנשימה - מכניסות לנו חמצן לגוף  והמעי הגס, מוציא החוצה פסולת. שני האיברים יוצרים סינון / הפרדה של מה שהם מכניסים / מוציאים - על מנת שהאקולוגיה של הגוף שלנו תשמר באופן הטוב ביותר.

האם הגוף שלנו פועל לטובתנו? מה שלום מערכת הנשימה והעיכול? האם אנחנו יודעים לעשות הפרדה בין עיקר לתפל בכל הרמות?

ברמה הפיזית, אפשר לראות בעיות נשימה, אסטמה של העור ( אטופיק דרמטיטיס ) ופתולוגיות עוריות מגוונות בכלל, עצירויות ופתולוגיות הקשורות בעיקר למערכת העיכול התחתונה.

השעות בהן ערוץ האנרגיה של הריאות נמצא בשיא הן 03:00-05:00 . השעתיים העוקבות הן של המעי הגס. זאת אומרת, השעות לפעילות מעיים טובה הן בין 05:00-07:00.  (אחרי שפינינו פסולת מהגוף, מומלץ לאכול את ארוחת הבוקר, בין 07:00-09:00- אך כאן אנחנו כבר בתנועת האדמה ועל זה בהזדמנות אחרת). 

בתפיסה הסינית קיים קשר הדוק בין מה שאנו מכניסים לבין מה שאנו מוציאים. ככל שמערכת הנשימה שלנו תהיה טובה יותר, כך תהיה גם מערכת העיכול.  [הצ'י, (האנרגיה) של ערוץ הריאות ממשיך לזרום ולהזין את הצ'י של המעי הגס ]. כשמערכת  הנשימה לא במיטבה, נוכל לראות גם פתולוגיות של מערכת העיכול.

האם אנו שמים לב לאיך ולמה אנו מכניסים לתוכנו: פיזית, רגשית, רוחנית ומנטלית? כיצד אנו נושמים? איזה אוויר אנו מכניסים לריאות, לאילו מילים אנו חשופים / מאפשרים לחדור אלינו, ממה אנו ניזונים וכיצד מושפעת מכך מערכת העיכול שלנו .

 האם אנו נותנים את הדעת למה ולאיך אנו מוציאים מעצמנו ומתוכנו ?

האם אנו מוכנים לקבל שיקופים מהזולת? האם אנו ערים להם?

האם אנו מכונסים בתוך עצמנו? מעדיפים להתבודד? האם אנו חסרי טאקט?

לכל אלה השפעה על תנועת המתכת שבנו.

הרגש הקשור למתכת הוא צער. מי שחווה אובדן של אדם יקר יודע היטב מהו צער. חוויה של צער מובילה אותנו בדרך כלל לעשיית חשבון נפש. הצער הוא אחד המורים הטובים ביותר שיש לנו להבנת המושג "פרופורציות". מזמין אותנו להיות קשובים יותר, מעריכים יותר וקרובים לאמת שלנו יותר מאי פעם. אני מרשה לעצמי להניח שכל אדם, מכיר אדם כזה (על אחת כמה וכמה אם הוא עצמו) - שחווה צער ובזכותו יצר שינויי משמעותי בחייו.

השינויי הזה קשור לגבולות בחיינו.  גבולות שאנו שמים או לא שמים לעצמנו ולאחרים.

כמו השופט הסיני בסתיו, כך אנו יכולים לבחון את חיינו, את הגבולות שלנו.

האם אנחנו "חותכים" עניינים? האם אנו טיפוס של שחור/לבן?

האם אנו עסוקים בעטיפה או בליבה? האם אנחנו רואים פנימה?

השאלות הללו, מקרבות אלינו את אנרגיית ותנועת הסתיו. כבר עכשיו אנחנו יכולים להתבונן פנימה ולבצע בדק בית, לשים / להסיר גבולות, לסנן ולנסות להגיע לאיזון האקולוגי שלנו.

כאשר תנועת המתכת זורמת, תזרום גם התנועה של  המיים - והיא אחראית על הרבה מאוד רגש.

מאחלת לכולנו שנה של התבוננות ותובנות, שניזכר ונתקרב ל"מהות הנשמה העצמית" ושנמצא עצמנו מחייכים בעודנו זוכרים את מי שאנחנו.

שנה טובה!

 אפרת בנור - מדברת סינית בעברית

*על פי התפיסה הסינית קיימים כמה מודלים לטיפול ולאבחנה. אחד מהם נקרא: חמשת האלמנטים / התנועות ( על נושא זה בהרחבה, בפעם אחרת ). מדובר על חמש תנועות המזינות, תומכות ומבקרות זו את זו. מטרתן לשמור על הרמוניה בגוף.

המיים, מזינים את העץ ( כל הצומח בטבע ).

העץ, מזין את האש.

האש, בתוצריה, מזינה את האדמה.

האדמה, מזינה את כל המצויי בתוכה, בבטן האדמה (מחצבים, מינרלים, גבישים וכד' שאינם מחלחלים ).

הללו, קבלו את השם מתכת -  תנועה הבאה לציין פוטנציאל אגירה  - ותנועה זו של המתכת, מאפשרת למיים להיקוות ולהזין את העץ וחוזר חלילה.